אמא של רובי ונלי, אשתו של ירון, חיה בסנט קוגט דל וואייס, ברצלונה.
צלמת משפחה, מורה ומנחת סדנאות צילום
אנשים וצילום הם כוחות העל שלי
אני מאוד אוהבת לצלם גם דברים דוממים.
האמת היא שאני מודה שאני אוהבת לצלם כמעט הכל.
אבל הכי אני אוהבת לצלם אנשים, ויותר ממה שאני אוהבת לצלם אנשים, אני אוהבת לצלם דינמיקות בין אנשים.
את הרגע הזה שאמא מביטה בתינוק שלה, את היד הקטנה של הילדה שמושטת לאביה באהבה, את החיבוק החם של סבתא לנכדתה או בקיצור, לצלם ולתעד אנשים ברגעים שמחים ומרגשים בחייהם ולשמור עבורם את הזכרון הזה חיי ונושם לשנים רבות.
הולה, אני סתיו שניידר אשוח
הסיפור המשפחתי שלכם דרך העדשה שלי
ההיסטוריה שלי עם מצלמות הולכת אחורה עד תחילת חיי. גדלתי עם סבא מופלא, שבנוסף להיותו צלם נוף ודוקו, הוא שם לו למטרה לתעד ולצלם את חיינו, והוא הקפיד לעשות כך עד יום מותו.
את חיידק המצלמות הוא הוריש לרבים מבני ובנות משפחתי.
כצלמת, אשת חינוך, אמא וטיפוס מאוד משפחתי, הדבר שהכי מרתק אותי הן הדינמיקות המשפחתיות, ובכל יום צילום שלי אני שמה לי למטרה לתפוס את אותן דינמיקות ייחודיות ונדירות שיש לכל משפחה.
האהבה הכי גדולה שלי היא צילום ילדים, פשוט כי באמת, אי אפשר להתחרות בשמחת החיים הזו, והמצלמה מאוד אוהבת שמחת חיים.
אני מאמינה בכל ליבי שתמונות משפחה הן לא מותרות, אלא הכרח של ממש, כדי לשמור לעצמנו זכרונות שילכו איתנו עוד כל כך הרבה שנים קדימה ואז ילוו את ילדינו הלאה.
באוטוסטרדה חסרת היציבות שבה אנחנו חיים היום, הזמן נוזל בין האצבעות שלנו לעיתים בלי ששמנו לב.
הזכרון המצולם הזה, מאפשר לנו להקפיא רגע אחד בזמן ולקחת אותו איתנו. תמונות המשפחה של כולנו משרתות כתזכורת חיה של אהבה, צחוק וצמיחה אשר מעצבים את חיינו ואת מי שאנחנו בתוכם, ועם השנים, התמונות הללו הופכות לאוצר גלום, ומאפשרות לדורות הבאים להסתכל אחורה ולמצוא דרכן חיבור להיסטוריה המשפחתית.
וזה בדיוק מה שאני הכי אוהבת לעשות.